לבחירת חכם להדלקת נר

אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד – הסיבה שגרמה להם, שכל אחד ישב לעצמו בנפרד, ולא היו בחבורה אחת. ולזה אמר: וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – שציווה אותם להיות קהילה אחת

ביד כל אדם לעשות שלום בין אדם לחברו, שזה אינו צריך גבורה ועושר ולימוד התורה.

התורה היא שישים ריבוא אותיות כנגד שישים ריבוא נשמות ישראל, שכל נשמה אחוזה באות אחת, ובמות אחד מישראל אז מסתלקת אות אחת מהתורה, אשר שם היה אחוז, כדרך הנשמה המסתלקת בסילוק הגוף. כדי שלא יתבטל אות אחת, אפילו רגע, לזה עד שלא שקעה שמשו של צדיק זה, זרחה שמשו של צדיק אחר

ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון, ובבוא אליהם שליח כולל, מחבבים אותו כגלגל עיניהם. ומפיו יצא לפידי אש לאותם הקמים נגד שלוחי ארץ ישראל, ודי בזה

כשישראל הם בפירוד אינם יכולים לקבל שפע, שכלי שבור אינו מקבל מה שנותנים לתוכו. ולא מצא הקדוש ברוך הוא לישראל שיהיו כלי ראויים לקבל הברכה, ומחזיקהּ שלא תצא לחוץ, אלא על ידי השלום, שיהיה ביניהם אהבה ואחווה

וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלהִים – שגם אם יהיה בעם ישראל מישהו שאינו ראוי לברכה מצד מעשיו, תפעל ברכתו של יצחק, שה' ירחם עליו, ולא ימנע ממנו את הברכה

הגם שרבו הפריצים, ונכרתה האמונה מפיהם, חס ושלום, מכל מקום הרי ישראל הוא, ובשכר זה די והותר, ועמוד בפרץ

בכדי לרכוש את האחדות של העם, לכל תפוצותיו, אנחנו דורשים מכל רב, סופר, מטיף, חכם, וסתם הוגה דעות שבנו, כי יסתלק מהקנטור, הוויכוח, והניצוח. בשעה הרת עולמנו זה, נתבעים אנו לסלוח כל אחד לשני, לוותר ולבלתי להקפיד, כי שקולים האחדות והשלום במחננו, כנגד כל המצוות שבתורה

לעורר תלמידי חכמים, שיתחברו עם ההמון, לעשות שלום ביניהם, להתחבר זה עם זה, כדי שיהיו באחדות אחד, ולהסיר שנאת חנם מביניהם, שבזה תלויה הגלות, ועל ידי זה תחזור השכינה מן הגלות לדודה

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – אין האדם מתקבלת תפילתו, אלא אם כן הוא אוהב לכל אדם

אפילו שמקודם היו במחלוקת בטעמים, ומן הראוי שיהיו חלוקים בדעות, אפילו כך, בסוף לימודם נוטה דעת שניהם לצד האמת. ואפילו מי שהוא רחוק בדעתו משכנגדו, חוזר ומודה לחברו.

הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט – כדי שיתנו ישראל בשמחה, ולא יתביישו זה מזה