לבחירת חכם להדלקת נר

כשמרגיש בחסרון ומצטער על העדרו, משום אות התורה שהייתה כלולה בנשמתו, משישים ריבוא אותיות התורה שאם נחסרה אות אחת על ידי האיש הנפטר, הרי היא כמו ספר תורה פסול שצריך תיקון, שתיקונו הוא על ידי בכי והספד

ייתן את לבו לצערם של ישראל, ולזה צריך איש אוהב ישראל, שיהיה ליבו שלם עם כולם בשווה, ללא הבדלי עדות או זרמים, כי רק על ידי זה יעשה מלאכת שמים בתוך עם קודש

תהיו כל ימיכם בלב אחד, קשורים יחד באהבה ורעות, כי אנשים אחים אתם, ואל נא תהי מריבה ביניכם, אפילו כחוט השערה, כי גדול השלום וסימן לחכמה הנהגה של שלום

אף על פי שחכמי ירושלים חסידים הם, מכל מקום מחמת שאין בהם תיקון בשררה, ואין הקטנים נשמעים לגדולים, ולא גדולים לקטנים, מתרבה שנאת חינם ביניהם, וזה לזה, ואלו לאלו, בפיהם ידברו וליבם לא נכון עמם, ואשמים הם. וכמו שכתוב: חָלַק לִבָּם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ, ומכוח אשמה גדולה זו, אין תפילתם נשמעת

אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל – מה הטל מביא נחת רוח לעולם כשהוא מזרזף על הצמחים ועשבי השדה, ונותן להם חיות, כן ישראל גורמים לחיים לעולם ולכל הנבראים כולם

נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ – 'נפל אות', לכל אדם יש אות בספר התורה, ובכך מורה על שלמות עם ישראל. כשם שאות הנוגעת בחברתה, פוסלת את הספר תורה, כן ישראל הפוגע בחברו

כי המחלוקת שנוא מאוד לפניו יתברך, לפי שהקב"ה הוא אחד בתכלית האחדות, ורצונו היא לחיות עם בני ישראל דומים לו בתכלית האחדות, ולא יהיה חילוק ופירוד ביניהם

ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון, ובבוא אליהם שליח כולל, מחבבים אותו כגלגל עיניהם. ומפיו יצא לפידי אש לאותם הקמים נגד שלוחי ארץ ישראל, ודי בזה

כל נשמה ונשמה, יש לה אחיזה באות אחת מן התורה, באופן שהתורה היא בית ישראל

צריכים לסדר התפילה על פי הסידור, ותהיה ערוכה בפינו כדי שתקובל ברצון, ועוד יש נפקותא אחרת, שילמדו עמי הארץ מהמסדר או לפחות יוצאים ידי חובה מהמסדר. וידוע שעל ידי התפילה בכוונה, יורד השפע והברכה לזה העולם

שהאיש הלזה מזכיר בפיו קדושת השבת בתפילה וקידוש. והאם נדרוש מדעתנו לומר כל שאינו בשמירה אינו בזכירה, ולא קיים אף מצות זכירת שבת בדברים? – זה ודאי שלא!

מה נעים שתהיה התפילה בכוונה ותהיה באחדות, שיהיו כל הקהל לב אחד ואחדות אחד, אז וודאי תקובל תפילתם ברבים