לבחירת חכם להדלקת נר

ביד כל אדם לעשות שלום בין אדם לחברו, שזה אינו צריך גבורה ועושר ולימוד התורה.

הִזָּהֲרוּ בִּכְבוֹד חַבְרֵיכֶם – שזהו יתד, שהכל תלוי בו. להשגיח תמיד על זולתו, ולהיות חס על כבודו, וכל מה שיוכל להזיק לחברו ירחיקנו ממנו. אם להצילו מחרפת אדם ובזוי עם אשר יחרפהו, ואם להדריכו במעגלי צדק להציל נפשו מני שחת, ואם יוכיח לחברו, יהיה חס על כבודו, ולא ילבין פניו.

וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר – בוכים הצדיקים על אפר הרשעים, ויורדים הדמעות על האפר, ונעשה האפר עיסה, ונגבלים ונבראים מחדש, שיחזרו להיות נשמות

השלום, הוא שקול כנגד כולם, להיות אהבת הרעים מושרשת בלבנו, ששם תלוי כל התורה.

אם האדם מדמה בנפשו, שהוא איש הישר בעיני אלוהים ואנשים, אז נעשה לו כהיתר לדבר לשון הרע ורכילות ולבייש את חברו, וממילא נצמח מזה מחלוקת ודברי ריבות בשעריך, ונעשה פירוד לבבות בין הדבקים. ומִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה – להיות באחדות.

מה מתוק מדבש, מי שלשונו תדבר דברים רכים וחכו ממתקים. איש כזה, רוח המקום ורוח הבריות נוחה הימנו, ודבריו נשמעים, ומרבה שלום עם כל אדם, ועם אשתו ואנשי ביתו, כי מַעֲנֶה רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה, ובפרט בדורות הללו, שאינם מקבלים מרות

שכל אדם מישראל, מצד שאנו אחים ורעים, ומחויבים לקיים מצוות וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, מחויב בכל לילה, למחול לכל מי שהכעיס והקניט אותו, ובפרט בימי סליחה וכפרה, שהציווי הגדול הוא למחול כל אחד לחברו, בלא שאלת שום מחילה

בסך הכל מה שיש עודף באחד זה מה שחסר מהשני, ומזה בן אדם יקח מוסר ויאמר; כמו הארץ, כך בין האנשים, מה שחסר אצל אחד, נמצא יותר אצל השני

להרבות האהבה והאחדות בישראל, זה יהיה ע"י ריבוי מפעלי החסד ומוסדי הצדקה, שעל ידיהם יתאגדו כל ישראל לגוף אחד. שאז כל אחד מרגיש בצער חברו

לעולם צריך בכל מאמצי כוחנו להפך בזכות, כל בן ישראל, שלא להוציאו מחזקתו

אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ – אל תוכיחנו בלשון בזיון, שהוא לץ ובזוי פן ישנאך. אלא בדרך כבוד, שאתה חכם ובן גדולים, זרע קודש, ואינו נאה לך לעשות המעשים הללו, שמא יחשדו בך שאתה חוטא, חס ושלום, ואז יאהבך ויקבל תוכחת מאהבה

עליך לסבול כל אחד לפי טבעו ומזגו, ותישא עולו כאשר ישא האומן את היונק, ותהא אימת ציבור עליך, ותכבד כל הקהל כאחד, וכל שכן שלא לזלזל בשום אחד, חס ושלום, ולא יקטן בעיניך אפילו האיש הכי פשוט, כי כל אחד הוא עולם קטן. וכל שכן ציבור המתפללים, שכמה דברים התירו מפני כבוד הציבור, וכמה דברים הקלו מפני טורח הציבור