לבחירת חכם להדלקת נר

וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלהִים – שגם אם יהיה בעם ישראל מישהו שאינו ראוי לברכה מצד מעשיו, תפעל ברכתו של יצחק, שה' ירחם עליו, ולא ימנע ממנו את הברכה

יתכוון קודם כל להוכיח את עצמו, ודרך אגב ישמיע תוכחה לאחרים

תְּמָהַנִי אִם יֵשׁ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהוֹכִיחַ – ומשום שאין יודעים, נחשבים כקודם תוכחה, ומצווה לאהוב אותו, אפילו שהוא נוהג מנהג רשע, ואם מכל מקום הוכיחו, עדיין אינו בבחינת מזיד אלא אנוס, כיוון שלא נתקיים בו תוכחה

רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ – מתי רחל מבכה? כשהיא יודעת שהם בָּנֶיהָ – בלשון רבים, ואינם באחדות אחת. זהו: כִּי אֵינֶנּוּ – כלומר אינם בבחינת וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר – אז בוכה

קודם העמידה, מהפכים פניהם לאחוריהם, ועושים תנועה בידיים, לאנשים העומדים לאחוריהם, שיבואו לפניהם, מפני הכבוד, מסתבר טעם למנהג הוא לעשות שלום זה עם זה, כמו שואלים מחילה, כדי שיהיו כולם באהבה ואחווה כאיש אחד עד שתקובל התפילה

בן ישראל שנימול נכנס במדרגת צדיק. ועל זה נאמר: וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים. ובהיכנס הבן לברית, כל הקהל עומד על רגליו ומכריזים ואומרים: בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה' – הוא מוכן לקיים מצוות הברית, המצווה הראשונה בחייו

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – הרֵעַ דווקא, שקשה יותר לאהוב במציאות את האח מאשר את הרחוק

שהאיש הלזה מזכיר בפיו קדושת השבת בתפילה וקידוש. והאם נדרוש מדעתנו לומר כל שאינו בשמירה אינו בזכירה, ולא קיים אף מצות זכירת שבת בדברים? – זה ודאי שלא!

אם האדם מדמה בנפשו, שהוא איש הישר בעיני אלוהים ואנשים, אז נעשה לו כהיתר לדבר לשון הרע ורכילות ולבייש את חברו, וממילא נצמח מזה מחלוקת ודברי ריבות בשעריך, ונעשה פירוד לבבות בין הדבקים. ומִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה – להיות באחדות.

קיום והעמדת האומה הישראלית כולה, תלוי בהתקשרם ובהתאחדם יחד

אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד – הסיבה שגרמה להם, שכל אחד ישב לעצמו בנפרד, ולא היו בחבורה אחת. ולזה אמר: וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – שציווה אותם להיות קהילה אחת

מה מתוק מדבש, מי שלשונו תדבר דברים רכים וחכו ממתקים. איש כזה, רוח המקום ורוח הבריות נוחה הימנו, ודבריו נשמעים, ומרבה שלום עם כל אדם, ועם אשתו ואנשי ביתו, כי מַעֲנֶה רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה, ובפרט בדורות הללו, שאינם מקבלים מרות