לבחירת חכם להדלקת נר

כל נשמה ונשמה, יש לה אחיזה באות אחת מן התורה, באופן שהתורה היא בית ישראל

הִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עֲנִיִּים שֶׁמֵּהֶם תֵּצֵא תּוֹרָה – ואין עניות אלא מן התורה ומן המצוות. ומבני בניו של סיסרא וסנחריב לימדו תורה ברבים. סוד הנשמות המוטבעים בקליפות ובתחבולותיו, לבני האדם להוציא בלעם מפיהם

אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ – אל תוכיחנו בלשון בזיון, שהוא לץ ובזוי פן ישנאך. אלא בדרך כבוד, שאתה חכם ובן גדולים, זרע קודש, ואינו נאה לך לעשות המעשים הללו, שמא יחשדו בך שאתה חוטא, חס ושלום, ואז יאהבך ויקבל תוכחת מאהבה

הִזָּהֲרוּ בִּכְבוֹד חַבְרֵיכֶם – שזהו יתד, שהכל תלוי בו. להשגיח תמיד על זולתו, ולהיות חס על כבודו, וכל מה שיוכל להזיק לחברו ירחיקנו ממנו. אם להצילו מחרפת אדם ובזוי עם אשר יחרפהו, ואם להדריכו במעגלי צדק להציל נפשו מני שחת, ואם יוכיח לחברו, יהיה חס על כבודו, ולא ילבין פניו.

קיום והעמדת האומה הישראלית כולה, תלוי בהתקשרם ובהתאחדם יחד

צריכים לסדר התפילה על פי הסידור, ותהיה ערוכה בפינו כדי שתקובל ברצון, ועוד יש נפקותא אחרת, שילמדו עמי הארץ מהמסדר או לפחות יוצאים ידי חובה מהמסדר. וידוע שעל ידי התפילה בכוונה, יורד השפע והברכה לזה העולם

נשמות ישראל דומה למשכן, ככתוב וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם – בתוך כל אחד ואחד

כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, אפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון – ובהצטרפות שניהם, יהיו כרימון שלם, שכל אחד הרי הוא כפלח. מי שחושב עצמו כאילו הוא פלג גופא, יש לו מידת האחדות, שחברו הוא פלח השני, והוא נחשב רק פלח לבדו, אז הווי הרימון – מלא כרימון במצוות, אפילו הוא ריק, וכל מי שלא עשה שום מצווה, אפילו כך – מלא במצוות חברו

מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה – כמו שהמנורה היא כולה מקשה אחת – כך ישראל בשביל לקיים את התורה צריכים להיות באחדות אחת

נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ – 'נפל אות', לכל אדם יש אות בספר התורה, ובכך מורה על שלמות עם ישראל. כשם שאות הנוגעת בחברתה, פוסלת את הספר תורה, כן ישראל הפוגע בחברו

תהיו כל ימיכם בלב אחד, קשורים יחד באהבה ורעות, כי אנשים אחים אתם, ואל נא תהי מריבה ביניכם, אפילו כחוט השערה, כי גדול השלום וסימן לחכמה הנהגה של שלום

העוסק בצרכי ציבור הרי הוא כתלמוד תורה, ואם יש סכנת נפשות – פשוט שהיא גדולה מתלמוד תורה