ארכיונים: חכמים

וידאל קואינקה

שכל אדם מישראל, מצד שאנו אחים ורעים, ומחויבים לקיים מצוות וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, מחויב בכל לילה, למחול לכל מי שהכעיס והקניט אותו, ובפרט בימי סליחה וכפרה, שהציווי הגדול הוא למחול כל אחד לחברו, בלא שאלת שום מחילה

עובדיה יעבץ

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה' – כי מה שהאדם מרחם על חברו, הנצרך לרחמים, הנה הוא מעורר על עצמו רחמנות מה' יתברך. וזה פירושו: וְאָהַבְתָּ – על ידי שתאהב לחברך, אז כָּמוֹךָ אֲנִי ה' – כן גם אני ארחם עליך

סעדיה אלנדאף

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – אין האדם מתקבלת תפילתו, אלא אם כן הוא אוהב לכל אדם

אברהם אזולאי

במצוות וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ תלויה כל התורה כולה, כן המבזה חברו – מבטל כל התורה

יעקב פאריינטייום

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – צריך שיאהב חברו כמו שאוהב גופו, שוודאי אהבת האדם לגופו אינה תלויה בשום סיבה כלל ועיקר וכלל, ותועלת הנמשך לו לגופו

יהודה ליאון אשכנזי

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – הרֵעַ דווקא, שקשה יותר לאהוב במציאות את האח מאשר את הרחוק

מיכאל כמוס חדאד

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – להורות שאין שום הפרש בין אדם לחברו, בין עשיר בין עני, בין כעור בין יפה, הכל במדרגה אחת צריך לאהוב זה לזה, כי באהבה מייחד ה'

אליהו בן אמוזג

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – יהיה מי שיהיה

רפאל טריויש

הִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עֲנִיִּים שֶׁמֵּהֶם תֵּצֵא תּוֹרָה – ואין עניות אלא מן התורה ומן המצוות. ומבני בניו של סיסרא וסנחריב לימדו תורה ברבים. סוד הנשמות המוטבעים בקליפות ובתחבולותיו, לבני האדם להוציא בלעם מפיהם

יוסף אמאדו

כשמרגיש בחסרון ומצטער על העדרו, משום אות התורה שהייתה כלולה בנשמתו, משישים ריבוא אותיות התורה שאם נחסרה אות אחת על ידי האיש הנפטר, הרי היא כמו ספר תורה פסול שצריך תיקון, שתיקונו הוא על ידי בכי והספד

יוסף בן יוסף

התורה היא שישים ריבוא אותיות כנגד שישים ריבוא נשמות ישראל, שכל נשמה אחוזה באות אחת, ובמות אחד מישראל אז מסתלקת אות אחת מהתורה, אשר שם היה אחוז, כדרך הנשמה המסתלקת בסילוק הגוף. כדי שלא יתבטל אות אחת, אפילו רגע, לזה עד שלא שקעה שמשו של צדיק זה, זרחה שמשו של צדיק אחר

שלמה יפה אשכנזי

נשמות ישראל דומה למשכן, ככתוב וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם – בתוך כל אחד ואחד

באשי יום טוב אלגאזי

הוא יתברך קיבץ כל הנשמות העתידות לבוא בכל דור ודור בהר סיני, ואת כולם השמיע בהוד קולו כל פרטי תורה שבעל פה, וכל החידושים העתידיים להתחדש בכל דור ודור, וכל הסייגים הצריכים וראויים בכל דור. ואז כל נפש ונפש קיבלה ונשתקע בה, כל המתייחס אליה מכל הפרטים, ובכללות כולם נמצא הכול

יוסף בן הרוש

דעו לכם שנשמות ישראל, שורש אחד להן, כמו שאמרו: כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, ואף על פי שהם, חס ושלום, רשעים, הקדוש ברוך הוא חס על בניו, כמו שהיו בזמן החורבן, שעשו עבודה זרה וגילוי עריות, ושפך חמתו על עצים ואבנים, וחס עליהם, ולא כילה אותם, שראה שעתידים בניהם לעסוק בתורה ומצוות

דניאל הלוי, מחכמי

שכל נשמות ישראל נחצבות מתחת כסא הכבוד, וכולן מתאחדות כגוף אחד, שבו הראש והלב והידיים והרגלים ויתר האברים. וכמו שלא יצויר שאבר אחד ישנא את חברו, אלא להיפך, אם אירע קלקול באיזה אבר, אז כל הגוף בכללו לא מרגיש טוב

ישראל אבוחצירא

שכל ישראל ממקור וממחצב אחד נחצבו נשמותיהם, וכולם שווים לטובה ממקום קדושה

דוד פרץ בן זרירי

וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר – בוכים הצדיקים על אפר הרשעים, ויורדים הדמעות על האפר, ונעשה האפר עיסה, ונגבלים ונבראים מחדש, שיחזרו להיות נשמות

חיים עלי הכהן טוויל

כשיהיו מדובקים יחד איש ברעהו, אז הם כלי שלם בתכלית, בלתי שום נקבים, ואז יוכל הקדוש ברוך הוא להשפיע עלינו רוב טובה בנשמותינו.

מכלוף נחמני

בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם – על ידי שיהיה האדם בשלום עם חברו, ומקיים מצוות וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – כל מה שעושה האחד, זוכה בו חברו, שאי אפשר לו לקיים, ונמצא שכולם זוכים ומזכים.

משה מאמאן

ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן היא התורה, שיש בה תרי"ג מצוות, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם, שיתברכו בשלום איש את רעהו, ומצווה שעושה זה, כאילו עשאה זה, וכמו שקיימו כולם תרי"ג מצוות.

דוד בן זמרה

כל ישראל כולם גוף אחד, וצריך שיאהב כל איבריו בשווה, וכן חברו לחברו, ועל ידי כן השלום מתרבה והולך.

אברהם סתהון

כשישראל באגודה אחת, ויש שלום ביניהם, אז וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו – שכל אחד נתפס בעוון אחיו, ודייק מילת אָחִיו – כשהם באהבה ואחווה.

יעקב הכהן

שכל אחד לבדו יכולים עליו, אבל על ידי האחדות והשלום שביניהם, שאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק, אז על ידי זה מובטחים אנו, שתמיד בעזרת ה', עם ישראל חי וקיים.

מעתוק כהן (עתוג'י)

אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה – הקמח רומז לשלום, כמו שהקמח על ידי הלישה, נדבק ונעשה הכל אחד, כן על ידי השלום נדבקים לאגודה אחת ובאחדות אחת.

אברהם כלפון

השלום בסוף כל תפילה, לפי שהוא צורך לכל.

יצחק אקשוטי

השלום, הוא שקול כנגד כולם, להיות אהבת הרעים מושרשת בלבנו, ששם תלוי כל התורה.

דוד פאפו

ביד כל אדם לעשות שלום בין אדם לחברו, שזה אינו צריך גבורה ועושר ולימוד התורה.

אליהו הלוי

תהיו כל ימיכם בלב אחד, קשורים יחד באהבה ורעות, כי אנשים אחים אתם, ואל נא תהי מריבה ביניכם, אפילו כחוט השערה, כי גדול השלום וסימן לחכמה הנהגה של שלום

משה כהן שאולי

כשיש שלום בין כל שדרות העם, ובין פלגי כל העדות, אזי נעשים כלי הראוי להכיל ולקבל בתוכו את ברכת ה'.

יוסף בן אדהאן

כשישראל הם בפירוד אינם יכולים לקבל שפע, שכלי שבור אינו מקבל מה שנותנים לתוכו. ולא מצא הקדוש ברוך הוא לישראל שיהיו כלי ראויים לקבל הברכה, ומחזיקהּ שלא תצא לחוץ, אלא על ידי השלום, שיהיה ביניהם אהבה ואחווה

שמואל עלוש

לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל, אֶלָא הַשָּׁלוֹם – שהוא האחדות והליכוד, וכל דבר גשמי ורוחני לא יהיה בו כוח וחוזק ההתקדמות, אלא על ידי האחדות והשלום, ובהפך חוסר השלום והפירוד גורמת לכל נזק וחבלה. וזה שנאמר: וַיִּסְעוּ מִמַּקְהֵלֹת – נתרחקו מלהיות קהילה אחת ואחדות אחת, ואז וַיַּחֲנוּ בְּתָחַת – יהיו, חס […]

יהושע שלמה ארדיט

שבת שלום – שאם בחול עשה שום מחלוקת עם חברו, על כל פנים בבוא יום השבת, ישלים עמו מן הוא והלאה מעין עולם הבא, ושם אין מחלוקת ושנאה ותחרות.

חנניה דרעי

וקשה מחלוקת, אפילו בביתו של אדם, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, וכל שכן, וקל וחומר, בביתו של הקדוש ברוך הוא בבית הכנסת, משום שהשכינה שורה.

משה חרירי

אם עברו עליו מים הזדונים, ועשה מחלוקת, יתחרט וילך ויתפייס עם מי שעשה מחלוקת, ואפילו הוא קטן שחטא לו. שכן מצינו במשה, רבן של הנביאים, ששלח לקרוא לדן ולאבירם, כדי להשקיט המריבה, ואחר כך הלך בעצמו אצלם

רחמים חיים יהודה ישראל

הישמרו לכם מעשות מחלוקת עם שום אדם, ולעולם תהיו מן הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים, ויקוים בכם מקרא שכתוב: וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ.

זאב וולף גינצלר

אם האדם מדמה בנפשו, שהוא איש הישר בעיני אלוהים ואנשים, אז נעשה לו כהיתר לדבר לשון הרע ורכילות ולבייש את חברו, וממילא נצמח מזה מחלוקת ודברי ריבות בשעריך, ונעשה פירוד לבבות בין הדבקים. ומִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה – להיות באחדות.