״הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא – שהמוכיח צריך לעשות תוכחתו באופן שלא יצא ממנו חטא, היינו עוון של לֹא תִשְׂנָא – שלא תצא לו שנאה מהרשעים, השומעים דברי תוכחתו. ועל ידי זה שתהיה התוכחה להרבה בני אדם, ובזה דבריו מתקבלים, ולא תהיה לו שום שנאה, ובהיפך, אפילו הרשע יאהב אותך, ואתה תאהבהו – ובזה אתה מקיים עוד מצווה גדולה של וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״