לבחירת חכם להדלקת נר

ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא, קל וחומר, יהודי שחרב חדה מונחת על צווארו

מה נעים שתהיה התפילה בכוונה ותהיה באחדות, שיהיו כל הקהל לב אחד ואחדות אחד, אז וודאי תקובל תפילתם ברבים

אם האדם מדמה בנפשו, שהוא איש הישר בעיני אלוהים ואנשים, אז נעשה לו כהיתר לדבר לשון הרע ורכילות ולבייש את חברו, וממילא נצמח מזה מחלוקת ודברי ריבות בשעריך, ונעשה פירוד לבבות בין הדבקים. ומִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה – להיות באחדות.

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – אין האדם מתקבלת תפילתו, אלא אם כן הוא אוהב לכל אדם

אף על פי שחכמי ירושלים חסידים הם, מכל מקום מחמת שאין בהם תיקון בשררה, ואין הקטנים נשמעים לגדולים, ולא גדולים לקטנים, מתרבה שנאת חינם ביניהם, וזה לזה, ואלו לאלו, בפיהם ידברו וליבם לא נכון עמם, ואשמים הם. וכמו שכתוב: חָלַק לִבָּם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ, ומכוח אשמה גדולה זו, אין תפילתם נשמעת

רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ – מתי רחל מבכה? כשהיא יודעת שהם בָּנֶיהָ – בלשון רבים, ואינם באחדות אחת. זהו: כִּי אֵינֶנּוּ – כלומר אינם בבחינת וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר – אז בוכה

כשישראל באגודה אחת, ויש שלום ביניהם, אז וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו – שכל אחד נתפס בעוון אחיו, ודייק מילת אָחִיו – כשהם באהבה ואחווה.

כל הברכות הם רק כשכל ישראל שרויים באחדות, וכולם נחשבים כאיש אחד, והרמז בברכות האלו שנאמרו בלשון יחיד, כאומר הברכות האלו הם בתנאי שתהיו מאוחדים, ולא בזמן שהמחלוקת תפריד ביניכם. וכן חותמת הברכה בשלום, ללמדנו שכל הברכות האלו בתנאי שיהיה שלום בינינו, שזהו עיקר להשראת שכינה

הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ – יש להוכיח כבר בפעם הראשונה, בצורה שיכול לחוזר להוכיח אפילו מאה פעמים, שאם לא יוכיח בנחת, ברור שבפעם השנייה לא יתנו לו להוכיח

וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ – מסגולת התורה, שהיא נקנית יותר, אם התלמיד רואה פני הרב, בעת שומעו ממנו דברי תורה, והנה ישראל כולם בעת מעמד הר סיני, זכו לראות שכינתו

שיהיו לאחדים, כאיש אחד חברים, וכל אחד אוהב חברו כגופו, ופקח עיניך וראה מה שאירע להם מקדם, שלא בא עליהם להילחם בם, אלא על חילוק ופירוד לבבות, וכמו שרמזו המפרשים: וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם – קרא בה בפרידים, שהיו נפרדים וחלק ליבם

בית הכנסת מסמל את האחדות של העם, מסמל את הדרגה השווה לכל האנשים. בארבע קירות של בית הכנסת אני ואתה שווים, אני והרב שווים, אני והעשיר, כולנו יש לנו אותה העמדה שכָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק ממש