לבחירת חכם להדלקת נר

השלום, הוא שקול כנגד כולם, להיות אהבת הרעים מושרשת בלבנו, ששם תלוי כל התורה.

לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל, אֶלָא הַשָּׁלוֹם – שהוא האחדות והליכוד, וכל דבר גשמי ורוחני לא יהיה בו כוח וחוזק ההתקדמות, אלא על ידי האחדות והשלום, ובהפך חוסר השלום והפירוד גורמת לכל נזק וחבלה. וזה שנאמר: וַיִּסְעוּ מִמַּקְהֵלֹת – נתרחקו מלהיות קהילה אחת ואחדות אחת, ואז וַיַּחֲנוּ בְּתָחַת – יהיו, חס וחלילה, בשפל המדרגה, אלא העיקר הוא הליכוד והאחדות

שיהיו ישראל באחדות גמורה ויקבע אותו האחדות בלבבם לעולם ועד

כשמרגיש בחסרון ומצטער על העדרו, משום אות התורה שהייתה כלולה בנשמתו, משישים ריבוא אותיות התורה שאם נחסרה אות אחת על ידי האיש הנפטר, הרי היא כמו ספר תורה פסול שצריך תיקון, שתיקונו הוא על ידי בכי והספד

כשישראל הם בפירוד אינם יכולים לקבל שפע, שכלי שבור אינו מקבל מה שנותנים לתוכו. ולא מצא הקדוש ברוך הוא לישראל שיהיו כלי ראויים לקבל הברכה, ומחזיקהּ שלא תצא לחוץ, אלא על ידי השלום, שיהיה ביניהם אהבה ואחווה

וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר – בוכים הצדיקים על אפר הרשעים, ויורדים הדמעות על האפר, ונעשה האפר עיסה, ונגבלים ונבראים מחדש, שיחזרו להיות נשמות

האחדות, השבת, והתורה – ע"י כל אחת מהם, נחשב כאילו קיים כל תרי"ג מצוות

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – אין האדם מתקבלת תפילתו, אלא אם כן הוא אוהב לכל אדם

ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא, קל וחומר, יהודי שחרב חדה מונחת על צווארו

שהרי לא יגרע שום ישראל מהיות לו מצווה אחת, כגון שבת או תפילה, לפחות מצוות ברית מילה, לא יחסר לו. זה אומרו: אפילו שלא עשה אלא מצווה אחת, קנה פתח גן עדן

לעולם צריך בכל מאמצי כוחנו להפך בזכות, כל בן ישראל, שלא להוציאו מחזקתו

ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן היא התורה, שיש בה תרי"ג מצוות, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם, שיתברכו בשלום איש את רעהו, ומצווה שעושה זה, כאילו עשאה זה, וכמו שקיימו כולם תרי"ג מצוות.