לבחירת חכם להדלקת נר

כל יהודי יש לו חלק בתורה, באומה ובארץ ישראל. בוא וראה, בדורנו יש מרובים פורשי התורה, ואף על פי כן דבקים בעמם ובארצם ומוסרים נפשם על פדותה וחרותה, יקר בעינם כבוד ישראל, מתאווים לגדולתו, שוחרים טובתו ושוקדים על שלומו

יכווין לאהוב כל אחד מישראל, כי על ידי אהבת הרעים הרי הוא מקיים את כל התורה

פושעי ישראל, ואפילו הריקנים שבהם, אל תהי בז להם, יען שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה – אותיות עשה – שהם מצוות גדולות, שאין להם קץ, שאפילו הרב הגדול שבישראל, אינו זוכה להם, כמו הצלת נפשות, הצלת ממון ישראל מהמלכות, מצדקות וגמילות חסדים, מוסר נפשו למיתה כדי להציל את חברו מיד אומות העולם

יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה – הצורה הקדושה. שמחמת הגזרות הקשות, ניטל מישראל צורה הקדושה, אז יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב – היינו שם ישראל, שהם מגבירים עלינו להתכנות בשם ישראל, עד שאפילו הפושעים יתכנו בשם ישראל, שם זה מגן עלינו. שאף על פי שחטא ישראל הוא, ופירש רש"י הואיל שנושא שם קדושתו עליו. ועל ידי שהם מגדירים ומציינים אותנו להיות ניכר שמבני ישראל אנו, מזה עצמו יבוא עזרתנו וישועתנו

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה' – כי מה שהאדם מרחם על חברו, הנצרך לרחמים, הנה הוא מעורר על עצמו רחמנות מה' יתברך. וזה פירושו: וְאָהַבְתָּ – על ידי שתאהב לחברך, אז כָּמוֹךָ אֲנִי ה' – כן גם אני ארחם עליך

ביד כל אדם לעשות שלום בין אדם לחברו, שזה אינו צריך גבורה ועושר ולימוד התורה.

בית הכנסת בזמן הגלות, היא המקבצת כללות ישראל, ושם נעשים כל המשפחות, לאהובים ורעים, ולמשפחה אחת ממש, ומזה נולד האחדות בין ישראל לאביהם שבשמיים, וגם ביניהם. ולולי בתי כנסיות, אחד לא יראה חברו אפשר כל ימיו, ובפרט עני ועשיר

לייחד בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל כי מזה בא שפע וברכה אל כל ישראל. כי תענוג של הקדוש ברוך הוא בטובת ישראל, והוא עושה לכבודו, לכן רוצה שתהיה זו בשביל כל ישראל

שבת שלום – שאם בחול עשה שום מחלוקת עם חברו, על כל פנים בבוא יום השבת, ישלים עמו מן הוא והלאה מעין עולם הבא, ושם אין מחלוקת ושנאה ותחרות.

אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה – הקמח רומז לשלום, כמו שהקמח על ידי הלישה, נדבק ונעשה הכל אחד, כן על ידי השלום נדבקים לאגודה אחת ובאחדות אחת.

כשיהיו מדובקים יחד איש ברעהו, אז הם כלי שלם בתכלית, בלתי שום נקבים, ואז יוכל הקדוש ברוך הוא להשפיע עלינו רוב טובה בנשמותינו.

במצרים נהגו ללבוש תפילין במנחת ערב יום הכיפורים בבית הכנסת, לסיבת כי יש מהמוני עם, אינם באים לבית הכנסת להתפלל, כי אם בימים נוראים. ולובשים טלית ותפילין – היום, כדי שלא יהיה ביום הדין בסוג קַרְקַפְתָּא דְּלָא מַנַּח תְּפִלִּין