לבחירת חכם להדלקת נר

כל הדברים שבקדושה צריך לעשות בכללות ישראל ובשם כל ישראל

כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, אפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון – ובהצטרפות שניהם, יהיו כרימון שלם, שכל אחד הרי הוא כפלח. מי שחושב עצמו כאילו הוא פלג גופא, יש לו מידת האחדות, שחברו הוא פלח השני, והוא נחשב רק פלח לבדו, אז הווי הרימון – מלא כרימון במצוות, אפילו הוא ריק, וכל מי שלא עשה שום מצווה, אפילו כך – מלא במצוות חברו

הישמרו לכם מעשות מחלוקת עם שום אדם, ולעולם תהיו מן הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים, ויקוים בכם מקרא שכתוב: וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ.

דעו לכם כי מצד נוסח התפילה אין בו כל פסול והאדם יכול להתפלל בכל נוסח שירצה: תימני, ספרדי, אשכנזי. כי למרות שינויי הנוסחאות הרי בכל זאת עניין הברכות שמור

קופסת הטבק נפלה מאתי, וכל הטבק שבתוכה נפזר. העלים, שהיו מאוחדים ואחוזים איש לרעהו, הרימותם , והריהם בתוך הקופסא כשהיו, ואילו שאר העלים, שלא היו אחוזים ומאוחדים איש ברעהו – נפלו נפזרו. ואין להם שום תקנה לחזור למקומם

כי המחלוקת שנוא מאוד לפניו יתברך, לפי שהקב"ה הוא אחד בתכלית האחדות, ורצונו היא לחיות עם בני ישראל דומים לו בתכלית האחדות, ולא יהיה חילוק ופירוד ביניהם

יתכוון קודם כל להוכיח את עצמו, ודרך אגב ישמיע תוכחה לאחרים

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה – מי שמוכיח את חברו, צריך לדעת את מי הוא מוכיח. אם הוא תלמיד חכם, אז יוכל להוכיחו בדברים קשים, ואין לחשוש שמא יבעט, אך אם מוכיח לעם הארץ, עליו להוכיחו, באמירה רכה ונועם שיח

לעורר תלמידי חכמים, שיתחברו עם ההמון, לעשות שלום ביניהם, להתחבר זה עם זה, כדי שיהיו באחדות אחד, ולהסיר שנאת חנם מביניהם, שבזה תלויה הגלות, ועל ידי זה תחזור השכינה מן הגלות לדודה

השלום, הוא שקול כנגד כולם, להיות אהבת הרעים מושרשת בלבנו, ששם תלוי כל התורה.

כל היעודים בטובות, ובייחוד זכיית ארץ ישראל לעם ישראל, הוא תלוי רק בעניין האחדות, וגם קיום התורה, והמצוות שבתוכה, אי אפשר להם להתקיים, אם לא בעיקר האחדות

שיהיו לאחדים, כאיש אחד חברים, וכל אחד אוהב חברו כגופו, ופקח עיניך וראה מה שאירע להם מקדם, שלא בא עליהם להילחם בם, אלא על חילוק ופירוד לבבות, וכמו שרמזו המפרשים: וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם – קרא בה בפרידים, שהיו נפרדים וחלק ליבם